רש"י על משנה אבות ד׳

1 שמעון בן זומא ושמעון בן עזאי ושמעון התימני לפי שלא האריכו ימים נקראו על שם אביהם. נ״א ואלו שלשה שלא נסמכו כדאמרינן בסנהדרין היושבים לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא ושמעון התימני:

2 הלומד מכל אדם. ואפי' שאינו גדול ממנו בחכמה הולך ולומד ודוחק ונכנס בכל מקום שהם בני תורה ואינו מתבייש:

3 מכל מלמדי וכו'. כל מי שבא ללמדני הייתי משכיל שומע לדבריו ולא בושתי:

4 הכובש את יצרו. ואינו הולך אחריו:

5 טוב ארך אפים. שאין נוח לכעוס אלא מתגבר על יצרו טוב הוא מגבור:

6 ומושל ברוחו. שכופה את רוחו טוב מגבור ומלוכד עיר:

7 השמח בחלקו. בחלק שהקב״ה מזמין לו הכל נוטל בעין יפה. נ״א שיש לו חירות נפש ולב טוב באותו חלק שהקב״ה מזמין לו בין טוב בין רע בין רב בין מעט ואינו מצטער להיות רודף ולהוט לאצור ולקנות יותר מחלקו ואילו לא היה שמח מיגיע כפיו שהוא אוכל מאי אשרי איכא אפילו עשיר שבעשירים ודואג ועצב בחלקו הרי הוא כעני שבעניים אלא ודאי באכלו בשמחה קאמר ומדקא משבח ליה קרא הכי אלמא עשיר קרי ליה:

8 אשריך בעולם הזה. שלא תצטרך לבריות ולעוה״ב דמתוך שהוא נהנה מיגיעו לא בא לידי גזל ונוחל שני עולמות:

9 אמר הקב״ה כי מכבדי אכבד אם אתה הולך אחר דרכי מפני שיבה תקום וגו' גם אתה תמצא מכובד. נ״א כבד אכבדך ואז תמצא כבוד ותהיה מכובד:

10 ובוזי יקלו. לא שאני מיקל אותם אלא הם יקלו מעצמם דהואיל ואינו מכבדני אלא מיקל אינו מכובד ביניהם אלא זל וקל:

11 נ״א כי מכבדי אכבד וגו'. זו היא מדה אחת של מקום ואף אתה צא ולמד ממדותיו ותהיה מכובד:

12 הוי רץ למצוה קלה. שמתוך כך תבא לידך מצוה חמורה לפי שמצוה גוררת מצוה וכך עבירה גוררת עבירה ותלקה על כלם:

13 נ״א למצוה קלה הנראית בעיניך קלה הוי רץ ומקיימה. וכן הוי בורח מן העבירה הקלה. שמצוה וכו' שהרי שכר מצוה מצוה שאז תקיים מצות הרבה הואיל ומחמת סיבה של זו תבא לידך מצוה אחרת וכיצד עבירה גוררת עבירה דמתוך עשייתה של זו תכשל לו באחרת ותקרנה לו שתים שכן דרך של יצר הרע מוסיף והולך להכשילו בעבירה כדי לטורדו מן העולם:

14 אל תהי בז לכל אדם. אל תבזה שום אדם שבעולם:

15 ואל תהי מפליג לכל דבר שאתה שומע שאם עכשיו אי אפשר לה להיות עתיד הוא להיות אחר זמן. נ״א אל תהי דוחה לשמוע שום חכמה שלא תאמר מה לי לשמעה אפשר לי לשמוע כל שעה שארצה אלא מאחר שזכית לשמוע שים לבך להבינה והיינו נמי אל תאמר דבר שא״א לשמוע שסופו להשמע. מפליג כמו מפליגו בדברים:

16 שאין לך אדם קל שבעולם שאין לו שעה שאתה צריך לו לשום דבר ויפרע ממך לפיכך אל תהי בז לכל אדם. ואין לך דבר קטן של חכמה שאין לו מקום יבא מקום לדבר שתצטרך לו אם היית יודעו לפיכך אל תהי מפליג לכל דבר:

17 מאד התקן עצמך להיות שפל רוח כי תקות אנוש רמה ותולעה לפיכך מה לך אצל הגאוה:

18 כל המחלל שם שמים בסתר. שעובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי הקדוש ברוך הוא מגלה לכל חרפתו שנא' מכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל וכל כך למה שלא יתחלל שם שמים על ידו שלא יאמרו ראיתם פלוני שהוא חכם ועשה מעשים טובים ופגעו בו צרות כך וכך. לפיכך אחד עושה בשוגג וא' עושה במזיד בחלול השם הקב״ה מגלה הכל:

19 ה״ג אחד בשוגג ואחד במזיד בחלול השם. נ״א הקב״ה נפרע ממנו בגלוי שעושה לו דבר שמודיע לכל שהוא עבר עליה ומגלה חרפתו ברבים כדכתיב בדוד כי הנני מקים עליך רעה כי אתה עשית בסתר ואני אעשה הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש:

20 אחד שוגג ואחד מזיד. אם עשית בשוגג גובה ממך כעין השגגה כי האי דאמרינן בעלמא מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה מפני שהשתחוו לצלם של נבוכדנצר וכי משוא פנים יש בדבר הם השתחוו לצלם יהיו כלים לגמרי א״ל הם לא עשו אלא לפנים משום נבוכדנצר אף הקב״ה לא עשה עמהם אלא לפנים דבאותו ענין שחטאו פרע מהם היינו כעין שוגג ואם עשה במזיד גובה ממנו בפרעון גמור בגלוי:

21 בחלול השם. כגון ת״ח המזדלזל בפני ב״א דמתוך שהוא ת״ח למדים בני אדם ממנו ממעשיו ונמשכים אחריו ונמצא ש״ש מחולל על ידו ואומרים ראו זה שלמד תורה כמה מעשיו מקולקלין ופורשין ואין למדין וקשה הוא חלול ה' מעבודת כוכבים מהכא ואתם בני בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבדו מאחר שאינכם שומעי' אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד:

22 הלומד על מנת ללמד לקרותו רבי ולכבדו:

23 ה״ג אין מספיקין בידו ללמוד וללמד:

24 נ״א גדול הוא מעל מנת ללמוד דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה:

25 אל תעשם עטרה. לד״ת להתגדל בהם שלא תלמוד ע״מ ליטול עטרה שיקראו אותך רב והתגדל בה:

26 ולא כקורדום. שאדם עושה בה מלאכה:

27 נ״א ולא קרדום לאכול מהן אל תעשה דברי תורה כקרדום זה שאדם משאיל לחבירו ונותן לו פרוטה בשכרו וכן לא תלמוד אותה על מנת שאם תצטרך לבריות שתלמד אותה בשכר אלא על מנת ללמד בחנם. וזהו האוכל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. מפסיד שכרו מן העולם הבא:

28 ודאשתמש בתגא חלף. עבר שכרו ממנו:

29 ה״ג כל הנאות שמתהנה ומשתכר בהן נוטל שכרו בעוה״ז:

30 כל המכבד את התורה. שאינו מניחה אלא במקום קדש ולא על ספסל שיושבים בו בנ״א גם לא תורה ע״ג תורה ויש אומרים הנוטה אוזן אל ספר תורה ואינו מספר בעוד שקורא החזן בו. ויש אומרים מי שאינו מניחו כשהוא פתוח ויוצא:

31 נ״א וכל המכבד את התורה שאינו מלמדה לתלמיד שאינו הגון שנא' יפוצו מעינותיך חוצה לתלמיד הגון ואין לזרים אתך לתלמיד שאינו הגון:

32 גופו מחולל. גופו חולין:

33 ה״ג ר' שמעון בנו של ר' יוסי אומר. נ״א רבי ישמעאל:

34 והחושך עצמו מן הדין. שאינו רוצה לישב בדין אא״כ מתפשרין זה עם זה:

35 פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא. שאין בעלי דינים הללו שונאים אותו ואינו בא לידי עונש

36 הדין. נ״א שלא ישנא אותו החייב ולא יגזול שלא כדין ואינו בא לידי עונש הדין:

37 נ״א החושך עצמו מן הדין שמתפשר עם בעל דינו קודם שיבא לב״ד שאם באים לטעון בב״ד החייב יהיה גזלן פעמים שהוא חייב וטען טענה שהוא פטור בה ונמצא גזלן:

38 ושבועת שוא. פעמים שהוא סובר שהוא אמת כדבריו ונשבע על שקר:

39 והגס וכו'. ועוד א״ר ישמעאל כל המגיס לבו בהוראות שוטה דאילו דברים שאין אדם עומד בהם עד שנכשל בהם וזה שמא נכשל בהוראתו שהורה שלא כדת והוא אינו מבין בכך ונמצא בדאי. א״נ שוטה קרו ליה על שנוטל גאוה על דבר שאינו שלו שהרי התורה אינה שלו. ורשע הוא שמראה עצמו דשלא לשמה למדה אלא לקנות ש״ט. וגס רוח שרודף אחר השררה:

40 אל תהי דן יחידי. שאע׳׳פ שיחיד מומחה דינו דין גמור מ״מ אל תזקק עצמך לבא לידי כך שאין שום אדם רשאי לדון יחידי אלא הקב׳׳ה שהוא יחיד:

41 ואל תאמר לבעלי הדין קבלו דעתי שהן רשאין לעשות כדבריך אם הם רוצים ולא אתה רשאי להכריחם בעל כרחם. פ״א אל תאמר קבלו דעתי אם הוא דיין אחד שיושב בין שני בעלי דינין אינו יכול לומר אותו הדיין קבלו דעתי בעל כרחכם אף על פי שאני אחד שהן רשאין בעלי דינין לומר לדיין אי אתה רשאי לומר קבלו דעתי כמו שאמר דהא קי״ל דיני ממונות בשלשה:

42 כל המבטל את התורה מעושר. שמתוך עשרו אין לו פנאי לעסוק:

43 הוי ממעט עסקים בעסק דרך ארץ:

44 אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך. כמה וכמה דברים תמצא יבואו לידך שתבטל מהם. נ״א הוי ממעט בעסקך:

45 יש לך בטלים. מן השמים ויעמדו כנגדך מבטלין מליתן לך שכר:

46 פרקליט אחד. מליץ יושר שמטהו לזכות וכה״א אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו:

47 קטיגור. לשון קורא תגר:

48 כתריס. מגן להן עליו מפני הפורענות:

49 כל כנסיה. כל קיבוץ:

50 סופה להתקיים. עתידה שתהיה העצה קיימת ומצלחת:

51 ושאינה לשם שמים. עצה שלה בטלה היא:

52 ה״ג ככבוד חברך משמע שתעשה כבוד לתלמידך כמו לחברך. וכן כבוד חברך ככבוד ומורא רבך:

53 נ״א יהי כבוד תלמידך כו' סובר הוא שאתה מתפאר בו והרי כבודו הוא כבודך לפיכך דין הוא שיהיה חביב עליך כשלך ככבוד עצמך. אבל בכבוד חבירך לא מצי למתני חביב שהרי אין לו חלק בכבודו של חבירו דמה טיבו של כבוד חבירו אצל כבוד שלו לפיכך תלי כבוד חבירו במורא רבו:

54 ומורא רבך וכו'. אין צורך בדבר דהא דרשינן את ה' אלהיך תירא לרבות ת״ח וכ״ש לרבו ומוראו מפורש בקדושין לא ישב במקומו ולא יסתור את דבריו:

55 הוי זהיר בלמוד. לפלפל ולחקור דקדוקיו:

56 ששגגת למוד עולה זדון. שמתוך שאין מדקדקין בלמוד ומורין הוראה שלא כדין נעשה כזדון לפי שתלמידי חכמים השגגות נעשה להם כזדונות. נ״א שאם נכשלת בה אפי' בשוגג חשובה כמזיד שהיה לך לדקדק ולשמוע עד סופה:

57 שלשה כתרים הם. והאחד אינו דומה לשנים לפי שאין השנים שוין בכל אדם שא״א לו לאדם להיות כהן אלא אם כן הוא מזרע הכהונה וכן אי אפשר להיות מלך אלא אם כן ראוי למלכות ולכתר תורה אפשר לו בכל מי שיעסוק בה כדאמר מר יגעתי ומצאתי תאמין לכך גדול כתרה של תורה משנים הללו:

58 וכתר שם טוב עולה על גביהן. שהוא משובח מכלם מי שיש לו שם טוב ומעשים טובים נמצאים בו שנא' טוב שם משמן טוב טוב שמם של חנניה מישאל ועזריה שהיו בעלי מעשים טובים מנדב ואביהוא שנמשחו בשמן המשחה שהרי הללו נשרפו והללו לא נשרפו. נ״א וסימן לשלשת כתרים אלו הארון דכתיב ביה ועשית לו זר זהב היינו כתר תורה. זר שולחן דכתיב ועשית זר זהב זה כתר כהונה שהכהנים זוכים ואוכלים הלחם שעליו. זר מזבח דכתיב ביה ועשית לו זר זהב היינו דוגמא לכתר מלכות שכל ישראל משועבדים למזבח ופונים אליו להקריב קרבנות דהוא ענין מלוכה שהכל באין אצלו:

59 וכתר שם טוב וכו' כלומר על ידיהן הוא בא אם עוסק בתורה נמצא שם טוב עליו וכן כהן המוזהר בעבודתו יצא שם טוב עליו וכן מלך המנהיג את עמו בצדק ומשפט ואית דמפרשי על גביהן על כלם ולא נהירא דאם כן ארבעה כתרים הם מיבעי ליה:

60 רבי נהוראי זה ר' אלעזר בן ערך ועל שם שהיה מנהיר פני חכמים בהלכה נקרא כך כדאיתא במס' שבת:

61 הוי גולה למקום תורה. למקום שהרב שם:

62 ואל תאמר שהיא תבא אחריך. יבא לכאן ואלמוד לפניו:

63 שחביריך יקיימוה בידך. שכל ספקות שיש לך יאמרו לך. נ״א שאם תוליך לשם תלמידים בני תורה המתחברים עמך ישאו ויתנו עמך שם בהלכה ותבינה כדאמרי' חרב אל הבדים וגו':

64 ואל בינתך אל תשען. אל תאמר איני צריך ללכת לרב אלא מעצמי יכול אני לירד לעומקה. נ״א שלא תהא עצל לשאול בדבר כל מה שבלבך אלא הט אזנך לשמוע הכל מפיו ואחר כך הבין בתשובתו כדאמרי' הס ואח״כ כתת:

65 אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים שאין הדבר ידוע מדוע דרך רשעים צלחה. וי״א אין בידינו משלות רשעים כלומר כך הדין נוטה שלא תהא שלוה לרשעים בעולם הזה ולא יסורין לצדיקים אלא שאין הדבר מסור לידינו אלא ליד הקב״ה שהוא מביא שלוה לרשע בעוה״ז כדי שיטול חלקו וחלק הצדיק בגיהנם ועל הצדיק מביא יסורין כדי שיטול חלקו וחלק הרשע בג״ע לפי שכל אדם יש לו שני חלקים אחד בג״ע וא' בגיהנם והצדיק שזוכה נוטל חלקו וחלק מי שאינו צדיק המתחייב נוטל חלקו וחלק מי שאינו רשע. כך שמעתי:

66 בשלום כל אדם ואפי' עובד כוכבים בשוק מפני דרכי שלום כדאמרי' לא קדמני אדם בשלום אפילו עובד כוכבים בשוק. לאריות טוב לך שתהיה זנב לאריות לאנשים טובים מהיותך ראש ושר לרקים:

67 פרוזדור. פורטיק״ו בלע״ז פרוזדור לשון יון הוא והוא בין השער לחצר קודם שיכנס לפני המלך:

68 כדי שתכנס לטרקלין. לפני המלך שהרוצה ליכנס לפני המלך מתקן ראשו וזקנו ומכוין מלבושיו לפני חצר הבית כך צריך כל אדם לתקן עצמו בעוה׳׳ז בתשובה ומעשים טובים דמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. ושלמה דימהו לנמלה שנאמר לך אל נמלה עצל וגו':

69 מכל חיי העוה״ב. שכל חיי העוה״ז לצורך כך לפי שבאותו הזמן לא יהיה נוהג תשובה ומעשים טובים שאין העוה״ב אלא לשילום שכר על מה שקיים בעולם הזה:

70 נ״א ושעה אחת יפה היא לעולם הבא לצורך כך לקורת רוח הנאה מכל חיי העוה״ז מכל קורת רוח של עולם הזה לפי שאין בו לאדם קורת רוח שלימה מפני צרות ורעות הבאות עליו ומיום המיתה שמתיירא ממנו. קורת רוח לשון נתקררה דעתו שמתקררת ומתיישבת דעתו עליו מפני שמחה:

71 אל תרצה. דאינו מועיל לך שאינו מקבל רצוי מתוך רתחנותו אלא לאחר שנתקררה דעתו כדאמרי' בברכות דף ז א אין מרצין לו לאדם בשעת כעסו שנא' פני ילכו והניחותי לך א״ל הקב״ה המתן לי עד שיעברו פנים זעומים. ה״ג אל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו שמתוך שצרתו עומדת בפניו אינו מקבל תנחומין:

72 ואל תשאל לו בשעת נדרו. בשעה שהוא נודר אל תשאל לו ולומר בני כזה וכזה אל תדור כדי שיתירו לך וימצאו לך פתח לנדרך לפי שמתוך כעסו אומר לא כן אלא בכל ענין שבעולם אני נודר ונמצא שאינו בא לידי חרטה לעולם:

73 ויש אומרים אל תשאל לו בשעת נדרו בזמן שהוא נודר שום דבר לעשות אל תשאל לו לאלתר שלם את נדרך מיד שמא הוא מתחרט מאותו הנדר שכשרואה שאתה דוחקו לקיום הנדר הוא כועס ומתחרט ואומר טוב היה לי לשתוק מאשר נדרתי ומתחרט. נ״א ואל תשאל לו להתיר נדרך בשעת נדרו כ״ז שיש עליו נדר מפני שאתה מזכיר לו צערו:

74 ואל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו. אל תהי רגיל לראותו אז לפי שהוא מתבייש מכל אדם:

75 הקטן. קטן משמואל הרמתי כמו שמצינו שיצתה בת קול ואמרה שהיה ראוי שתשרה עליו שכינה כמרע״ה:

76 בנפול אויבך אל תשמח. הכי הוה מרגלא בפומי' האי קרא:

77 והשיב מעליו אפו שישוב ממנו ויבא עליך. ה״ג חרון אף לא נאמר אלא אפו מלמד שמוחלין לו כל עונותיו:

78 לדיו כתובה על נייר חדש. שדיבקה שם יפה ואינו נמחק לעולם כך הלומד בילדותו אינו שוכח לעולם:

79 נ״א הלומד ילד כשהוא קטן בילדותו דומה וכו' והלומד זקן אדם שמתחיל בזקנותו שוכח הכל מיד ומאבד מהר כמו כתיבה על נייר מחוק שאין הכתיבה שעל המחק אדוקה ועומדת אלא שנמחקת והולכת:

80 קהות. ענבים שלא נתבשלו כל צרכן אגרישט״ו בלע״ז כגון האוכל את הבוסר תקהינה שיניו:

81 ושותה יין מגתו. המתמצה מן הגת ואינו מתוק אבל תורתן של זקנים שלימה היא כיין ישן שמשיב את הלב. נ״א יין מגתו שגופו עכור ממנו ואינו מועיל כלומר שאין תורתם קבע שלימה בטוב כענבים בשולות ויין ישן המשמחין את הלב:

82 רבי אומר לא כן הדברים שיש בחור שתורתו שלימה מן הזקנים:

83 אל תסתכל בקנקן לומר זקן חכם מובחר מן הבחור. נ״א אל תביט לקומת האדם ולמראהו לחלוק לו כבוד משום צורתו. אלא במה שיש בו תן עיניך ביין שבתוכו אם משובח הוא אם לאו כמו פוק תהי ליה אקנקניה אם יש בו ריח תורה אם לאו לפי שיש חדש אדם בחור מלא ישן שהוא מובחר למד תורה הרבה:

84 וישן שאפילו חדש אין בו. שריקן הכלי כך אדם זקן ובעל צורה שאפילו יין חדש אין בו ואע״ג דיין חדש גרוע מן הישן מכל מקום חשוב הוא מן המים להכי מדמי ליה תורה מועטת:

85 הקנאה שיש לו לאדם על חבירו כדכתיב ורקב עצמות קנאה:

86 והתאוה. שמתאוה ממון הרבה שנא' אוהב כסף לא ישבע כסף. נ״א שהולך אחר תאות לבו כניאוף ושאר עבירות:

87 והכבוד. שהרבנות מקברת את בעליה. נ״א ויש אומרים הקנאה שראו מלאכי השרת שעשו לו לאדם הראשון שהיו צולין לו בשר ומוזגין לו יין וראו כבודו ונתקנאו בו. והתאוה שהתאוה לאכול מן הפרי. והכבוד שעשו לו המלאכים לפיכך נגרש מג״ע. וי״א הקנאה שקנא קרח במשה ואהרן. והתאוה שהתאוה גיחזי לקחת ממון מנעמן. והכבוד מירבעם שאמר אם יעלו העם הזה לירושלים מפני שהי' המלך קורא משנה תורה:

88 הילודים. אותם שכבר נולדו עתידין למות:

89 והמתים. שכבר מתו עומדין לחיות:

90 והחיים. אותם שעודם חיים עתידין לידון ליום הדין. נ״א והחיים שעתידין לחיות אינם ניצולים מיום הדין:

91 לידע להודיע ולהוודע. ידע אדם ויבין ויודיע הוא לכל שיהיו גם הם יודעים שהוא יוצרם ובוראם. נ״א לידע שאין בריה נחבאת מיום הדין:

92 להודיע את האדם ויבין שהוא דיין לכל. גם יהיו יודעים שהוא יוצרם ובוראם ומבין כל מעשיהם והוא הדיין מומחה שבקי לדונם כפי משפטם ואם תאמר במה ידוננו הלא אין עד שיעיד בנו הוא עד והוא עצמו יהא בעל דין לצעוק עליכם ולהביאכם במשפט. הוא עתיד לדון לכך הוא מצפה לדון אתכם ולשלם גמולכם:

93 לא עולה. אלא בדין ובמשפט הוא פורע:

94 ולא שכחה. שלא תדמה בנפשך הוא ישכח קצת מחובותיך שהרי כולם כתובים לפניו:

95 ואל תאמר. הוא ישא פנים כי אין משוא פנים בלבו ולא מקח שוחד:

96 שהכל שלו. והואיל וכן למה יקבל שוחד:

97 ודע שהכל בא לפי חשבון אחת לאחת למצוא חשבון פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול:

98 שיש בשאול בית מנוס לך. ועיר מקלט ותפטר מן הדין לפי שלא אחרי דעתך עושין לך:

99 שעל כרחך אתה נוצר. שבא לו מלאך הממונה על ההריון אצל הפרגוד שבו נשמות חקוקין ואומר לה לכי בתי עמי והכנסי במעי אשה פלונית ואומרת האיך אלך במקום הטנופת ואניח מקום טהרה כזה מיד בא מלאך ונוטלת' בעל כרחה ומכניסתה למעי אשה:

100 ועל כרחך אתה נולד. בשעה שהגיע זמן העובר לצאת ממעי אמו ואינו רוצה לצאת משם לפי שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו כמו שנא' בהלו נרו עלי ראשי מיד מוציאין אותו בעל כרחו משם:

101 ועל כרחך אתה חי. לפי שיש אדם שהוא מדוכא ביסורין ובשעה שהוא ישן בלילה ואין הנשמה רוצה לחזור מפני עול הצרות שהוא סובל אומר לה הקדוש ברוך הוא חס ושלום לא אכפור באמונתי לעולם אלא אשלם לו הפקדון שהפקיד אצלי וכן הוא אומר בידך אפקיד רוחי ועל כן רגילין לומר אמת ואמונה בלילות. ועל כרחך אתה מת וכו' וכן אתה עתיד ליתן דין וחשבון בקבר עד כאן: